משה קופפרמן: קרטונים – פברואר 2004

כשם שדפי הסקיצות החטופות בפנקסים צמחו והיו לדפי הרישומים באלבומים, ואלה התפתחו והיו ל"עבודות על נייר" העצמאיות, שחתימת האמן הכפולה והמשולשת כמו מאשרת את רצינותן ומורכבותן ומעידה על מעמדן כיצירות בכירות במקביל לציורים על בד (ולעיתים על מצעים אחרים), כך ה"קרטונים" של קופפרמן התפתחו הן  מן הרישום והן מן הציור במפגש של שתי הקטגוריות כדי להוות קטגוריה נוספת ביצירתו. גוף מובחן זה של עבודות ליווה את דרכו מ-1994 ואילך, לאורך תשע שנותיו האחרונות.

קופפרמן אהב את המלאכה, אהב את המלאכה שיש בה משחק, ואולי מוטב משחק שאין לו קיום והצדקה אלא במלאכה, בעבודת הכפיים: רישום ומחיקה ב"יד חופשית" ובאמצעות סרגל, גזירת נייר וקיפולו והדבקתו, חתימה על עבודה תוך כדי התהוותה וחתימה נוספת עם סיומה… השתעשעות חושנית, זחוחה, רצינית, שבסופו של דבר דורשת ממנו לקיים את אותו "נוהל של בדיקה", מושג קופפרמני (קצת כמו אצל ארוך ומאוד שונה ממנו…): עושה כך וכך מעשים ו"פעולות" ו"דברים", בוחן אפשרויות, מגיע לתוצאה, בוחן את התוצאה: ההסכמה לה היא "אישור" לאחריות שהוא נוטל על עצמו (וכלפי עצמו) לגבי שורת הדברים שעשה, ובכללם דברים שקרו לו – מעין "תאונות עבודה" – במהלך העבודה, ובמילים שלו "כל שנזדמן ונמצא ראוי".

אהבתו לחומר מזמנת לו מפגשים מפתים עם חומרים: נייר מובחר לרישום ונייר עיתון מודפס, נייר תובעני וכנוע המאפשר – מבחינתו שלו דורש – משחק של צד א' וצד ב': זה לעומת זה, זה כלפי זה…

זהו מקור אחד בדרך אל ה"קרטונים". מקור נוסף: הקרטון (פיסה כלשהי), המאפשר מניפולציה בחומר, המזמן חומרים אחרים ופורמטים אחרים –  בהתחלה "בלתי מחייבים" ולאחר מכן, משהוכשרו לקבל על עצמם "טיפול" נוסף, רישום וסימנים של ציור, יותר ויותר "מחייבים".

סקרנותו לקרטון מובילה אותו, בדיוק לפני עשר שנים, אל החצר האחורית של מפעל "טבעול", אל משטחי הקרטון שאוחסנו לאחר שימוש. משטחים אלה, רובם רבועים (פורמט זר לקופפרמן בדרך כלל), הם לאמיתו של דבר משטחים כפולים, מן סנדוויצ'ים מוזרים. את צד א' מייעד קופפרמן לעבודה, ואת צד ב' לתלייה.

יש בהם, ב"קרטונים" הללו, ארעיות, חספוס, גמישות ורכות. חומריותם הפמיליארית מכשירה אותם להיות, בעת ובעונה אחת ובמינונים ואיכויות משתנים, ציורים וגם רישומים. ולא מדובר רק במפגש של הציור  והעבודה  על נייר: סדר הפעולות שקופפרמן בנה ב"קרטונים" מפר את כל "סדרי הפעולות" שפותחו בציור ובעבודה על נייר, וכופר בכל נוהג ומוסכמה שאיפשרו מאז ומתמיד יחסים של שכנות בין קו לכתם, בין שחור לבן לצבע.

יונה פישר – אוצרות וטקסט