האתר בהרצה, במידה ודרוש מידע שאינו קיים - נשמח אם תצרו עימנו קשר

יוצרים מכאן – יוני 2019

במלאת 70 שנה לקיבוץ לוחמי הגטאות הצגנו תערוכה של יוצרים מהקיבוץ.

אוקרנט סיני, איטה אייזנר, בנימין אנוליק, משה אנוליק, טוביה בוז'יקובסקי, נילי בורנשטיין,  יהודית בורר, דב בלוייויס, שושי בן חמו, רחלי גולדברג, ד"ר פרומה גורביץ, ענת גיא, בני גלייטמן, מייטק גרבוביצקי, זמרה דרור, צביקה דרור, שון הול, אבי הולצברג, יעל הונדרט, מרק הרמן, יורם הרפז, אייזיק וינשטיין, גלילה ונגרוב, נינה ונגרוב, ציפורה חממה, נעמי יודקובסקי, תמר ינסן, שלומית כץ, צביה לובטקין, לילה לומרמן, יששכר לונדון, ראובן מרוז, ליעד משלר פרקין, מרים נוביץ, אדווה נוי, יונת נוי, פייבקה סבירסקי, קובי סיבוני, חנה ספרמן, גרשון פלג, יאיר פלג, נעמי פרומר, דניאל פרייברג, יצחק צוקרמן, סבסטיאן קוך, יונה קופף, משה קופפרמן, ענת קופפרמן מנדלסון, שי קורן, חווקה רבן, יחזקאל רבן, יצחק רוזנברג, יוסי שביט, נמרוד שביט, יצחק שטרנברג, נמרוד שי, דינה שלאין, גילה שמולביץ, גיורא שנר, טלי שנר, ילי שנר, משה שנר, צבי שנר, שרה שנר, שושנה שריג, זלמן שריג

אצלינו, ישוב הנושא את שם לוחמי הגטאות, חייתה מרים נוביץ', אישה שהייתה מקורבת אל חוגי האמנים והאמנות בפריז של לפני המלחמה. בהיותה חברת מחתרת שמאלנית, נעצרה במחנה ריכוז. במחנה פגשה את המשורר הנודע יצחק כצנלסון ששהה שם עם בנו. השניים הפכו בני שייח. התוצאה שהיא "התגיירה" לציונות. היא שמעה מהמשורר על ארץ ישראל והקיבוצים. הוא ציווה עליה שאחרי המלחמה היא תיסע בכל אירופה השדודה  "ותאסוף את דמעות העם היהודי". התיעוד העצום שאספה, כלל גם יצירות מאמנות הפלסטית והפיסול אותו העבירה לבית לוחמי הגטאות שפתח אז את שעריו. במשך הזמן הפך האוסף בבית הגדול מסוגו בעולם. במקביל, אצרה במילאנו שבאיטליה תערוכה תחת הכותרת "התנגדות רוחנית". בתערוכה הובאו 120 עבודות שנעשו במחנות הריכוז והמוות. "התנגדות רוחנית" הפך למושג. לא בכדי ראתה בקיבוץ ובבית לוחמי הגטאות את ביתה.

קיבוץ ובראש ובראשונה בני-אדם.

השאיפה הייתה שיהיו אלה אנשי עמל. עם זאת היה חזון בשילוב פנים רוחניות באדם זה. כמובן, שלא הכל נחנו בשילוב כזה, ברם, בתערוכה זו אנו מבקשים להציג את הפן היצירתי של חברינו (שרשימתם מופיעה בצידי טקסט זה).

אם הקיבוץ כקולקטיב היה "היחד" הרי היצירה היא פרי רוחו ומעשה ידיו של "היחיד". היוצרים המקומיים יצרו את עבודותיהם בשעות הפנאי. אצלינו, מעטים אף הגיעו לכך שהוכרו על ידי הקיבוץ שעבודתם היא היצירה. רבים עשו איש ואישה בקיטונו, בביתו או בסטודיו קטן ששיפצו. אולם, צורך הוא אצל היוצרים להציג בפני זולתם את יצירותיהם. היכרנו במרוצת השנים גם תצוגות בציבור של כמה מין היוצרים שלנו. אך חוויה בפני עצמה הייתה כאשר זומנת אל "מקדש יצירתם" בסטודיו או בדירה.

היוצרים שלנו השתמשו בחומרים מכל וכל כל: ציורי שמן, אקריליק ורישומים בעפרון. פיסול בעץ, אבן חוטי ברזל וחיימר (קרמיקה). רקמה וגובלנים, צילום וחומרים ממחוזרים.

יוצר ויוצרת איש כלבבו.

בתקשורת פורסם לא פעם תחת הכותרת "כותבים שם גם ספרים" מידע על דברים שפורסמו בדפוס בלוחמי הגטאות.

בל נשכח כי הקיבוץ חי חיי תרבות אקטיביים ובעיקר לאחר שהתווספו אליו גרעינים של צעירים וצעירות מתנועות הנוער. עשרות ומאות שירים, פארודיות, סקצ'ים וכיוצא באלה, נוצרו למסיבות החגים ושאר אירועים. אין לשכוח כי אצלינו נהוג ללוות חבר באריכות ימיו בדברי פרידה שנכתבו על ידי בני המשפחה ומטעם הקיבוץ והם צרורים בצרור החיים שהפך מקלסר לאתר מכוון.

רבים ביחס לקיבוצים אחרים הם היוצרים אצלינו שנושא השואה היה נושאם היחידי. אולם, לא רק. בעיקר בני הדור השני מספרים על חוויותיהם במלחמות ישראל.

"היחד" נותר בארבעת כרכיי הספר "דפי עדות – 96 חברים מלוחמי הגטאות מספרים". כאשר הייתה השתדלות לשמר בכל סיפור את הייחוד שלו.

טקסט: צביקה דרור

יוצרים מכאן

Creating from here – the exhibition space

דילוג לתוכן