קופפרמן, תל אביב 1984 – עשרה קבין של צבע

יולי 2014

בכותרת התערוכה מתחברים כמה וכמה דברים שאינם מתיישבים, לכאורה, עם מה שאנחנו מכירים אצל קופפרמן – אנחנו המאמינים שכל מה שיש בציורו וכל אשר הודר ממנו נהיר לנו, זוהה ועטה משמעויות מתוך התבוננות ממושכת בעבודתו ומתוך דבריו-שלו ודברי פרשנים, שעיסוקם בו לא פסק.

"קופפרמן, תל אביב"?

האמן של היום-יום באטלייה, המגיח מד' אמותיו רק בצו האתיקה המקצועית – נסיעת השתלמות, פתיחת תערוכה של חבר-עמית, או שלו-עצמו, כמובן – פוקד את תל אביב וירושלים מזמן לזמן ומכל ביקור הוא יודע להפיק חוויות חדשות, להרחיב את ניסיונו האמנותי ולהתנסות ב"אפשרויות" (מונח החוזר ונשנה בדבריו).

כך, בסדנת ההדפס ברסטון בירושלים, העתיק בשנים 1976-1975 את השחור-לבן מן הרישום אל ההדפס הליטוגראפי (שלושה הדפסים מאותו פרק-זמן, שניים מהם שנעשו לצורך "בדיקה", מוצגים כאן), ושוב בירושלים, בסדנת ההדפס הירושלמית של אריק קילמניק, התנסה בטכניקות התחריט. וכמעט עשור מאוחר יותר הוא מגיע לתל אביב ומתוודע אל הדפס הרשת אצל המדפיס והמוציא לאור יעקב הראל.

"1984"?

אכן שנה מאוד עמוסה ועשירה בביוגרפיה האמנותית של קופפרמן: אלבום הרישומים "עם בירות – אחרי בירות – עם בירות" יוצא לאור למעלה משנה לאחר שנוצרו בסמוך לאירועי סברה ושתילה. לראשונה בעבודתו ההווה מאלצו לגלות טפח מן העבר – חרדה טראומטית המכה במבוכי הזיכרון המתעקש לשמור על פרטיותו. בשנת 1984 מציג קופפרמן את תערוכתו המוזיאלית הראשונה במוזיאון ישראל, תערוכה החושפת, לצד ציורים מופשטים ובהם "סיכום" – ראשון מיני כמה – גוף עבודות לא מוכר: מתוות מתוך עשרות אלבומים קטני-מידות שהיססו להיחשב לעבודות של ממש, בדרך לרישומים-של-ממש, ומהם ל"עבודות על נייר".

"עשרה קבין של צבע"?

באותה שנה, 1984, נוטל קופפרמן חופש לא רק מהאטלייה והיום-יום שלו, כי אם גם, במידה רבה, מעצמו: בקיץ הוא פוגש את יעקב הראל, המדפיס והמוציא לאור, שמזמינו להתוודע לעולם – לטכניקות ולפוטנציאל – של הדפס הרשת ולהתנסות בו. המפגש עם הטכניקה החדשה, שזכתה לאישור שנים לא-רבות קודם לכן כלגיטימית אצל אמני ארצות הברית, הוא בשביל קופפרמן גם חומר חדש: צבע ששוב אינו חומר אלא גון, או אם תרצו, חומר נטול גוף שפני השטח שלו חלקים, משוחררים מכל שהיה עיקש וגם גמיש, אטום וגם שקוף, טקטילי במובהק ומייצגו ונציגו  של מימד שלישי, של אשליית עומק. הדפס הרשת יותר משהוא מאפשר "תהליך" קופפרמני, הוא מזמינו לנסות, להתנסות בהעדר החומר. אין יותר כיסוי וגריעה. הכל שקוף. הכל מתנהל בגוף השקיפות.

אני מתייחס כאן לכך שהשפה העברית, זו השגורה ביום-יום שלנו ובכתיבה, מכוונת במונח צבע הן לחומר (שמן, אקריליק, גואש וכו') והן לגון. ה"צבע" של קופפרמן הצייר הוא, בעיקרו ובמהותו, צבע מבחינת החומר, עשיר גוונים ככל שיהיה. ואילו ה"צבע" שלו בהדפס רשת מסתבר כגון.

משהו על ההבדל אצל קופפרמן בין ציור לבין הדפס: "הציור הוא בירור מתמשך תוך כדי עשייה. ההדפס נקי יותר מסימני התהליך ואפשר להשוותו לנסיון מעבדה, שבו גם הטעויות מקדמות. יש מצב של בירורים שמצטברים למשהו, ובהדפסה זה הרבה יותר נקי ומיידי. מדפיסים את הנסיונות ואפשר להשתמש או לא להשתמש בהם", כך סיפר קופפרמן לעדנה מושנזון שאצרה ב-1998 את תערוכת הדפסי הרשת החשובה שלו במוזיאון תל אביב.

אנחנו מציגים כאן מבחר הדפסי רשת משלושה פרקי זמן – 1984, 1990 ו-1996/8 שבהם שיתפו פעולה יעקב הראל ומשה קופפרמן. שלושתם מיוצגים כאן בעיקר בקטגוריה של "מצבים נסיוניים". ה"מצב" השני (שהוא עפ"ר המצב הסופי, בעקבות כמה וכמה "מצבים נסיוניים" השמורים אצל הראל ולא הוצגו עד כה. מוצג גם הוא (ממוסגר, לצורך ההבחנה). זהו "מצב" של אישור בחתימה. אבל קופפרמן לעולם אינו פוסל, בעקרון, גם את שאינו חתום. ואולי מדובר אז באישור שהוגבל, צרכים מסויימים, אני מנחש, להתבוננות פחות שגרתית, פחות פתוחה למרחבו של הקהל, יותר מכונסת ואינטימית, כיאה, מאז ומתמיד, להדפס.

ניתן להרחיב לאין סוף את הדיון ב"בירורים המצטברים" אצל קופפרמן, בהבחנה הבלתי נמנעת בין "בירור" שהוא בליבו של התהליך, אצל הצייר, לבין "בירור" שיש בו משום הערכה ושיקול דעת לגבי דבר שהוא קיים ("מצב") אצל אמן ההדפס. ומכל מקום "מצב" הוא מאז ומתמיד, מימי דירר ורמברנדט, בגדר עובדה מוגמרת גם כאשר בא מצב (או מצבים) מופיעים בעקבותיו, משפרים אותו: נוסיף ונאמר עוד שמעבר לנסיון לבדל ולאפיין יש לבחון את מרכיבי ההמשכיות בעשייה של הדפס הרשת אצל קופפרמן: המבנה הבסיסי למשל, הוא זה שפותח אצל הצייר והרשם בתקופתו הבוגרת, בשנות השבעים, המעמד בגוף של העבודה של הרישום כמרכיב עצמאי, עם חוקי העשייה שלו, עם המאפיינים שלו כעושה סדר או מפר סדר, עם מהלכים של  החופש משמאל לימין והמכני מלמעלה למטה, עם המוטיבים של חזרה, השלמה, כפירה, התרסה… עם חציית הדימוי לשני חלקים בעקבות "הדפים החצויים" של 1984… ועוד לא דיברנו על השפע הצבעוני, על 10 הקבין של צבע. נאמר שזהו שפע של זיקוקין די-נור עשיר אך מוגבל במתכוון, שפע של אויר לנשימה ושל אור בהיר ולוהט.

המעבר מהדפסי הרשת של שנת 1984 לאלה של שנות התשעים הוא מעבר מדקורטיביות, מיופי מעורר השתאות, לאכספרסיביות דחוסה, המגייסת את כל המאמצים והאמצעים כדי להיות ציור – ציור של מלאות, ובסופו של דבר, של תהליך.

יונה פישר – אוצרות וטקסט | יולי 2014

משה קופפרמן, הדפס רשת-משי
משה קופפרמן, הדפס רשת-משי
משה קופפרמן, הדפס רשת-משי
משה קופפרמן, הדפס רשת-משי
משה קופפרמן, הדפס רשת-משי
משה קופפרמן, הדפס רשת-משי
קופפרמן, תל אביב, 1984 - עשרה קבין של צבע - חלל התערוכה
קופפרמן, תל אביב, 1984 – עשרה קבין של צבע – חלל התערוכה
קופפרמן, תל אביב, 1984 - עשרה קבין של צבע - חלל התערוכה
קופפרמן, תל אביב, 1984 – עשרה קבין של צבע – חלל התערוכה
קופפרמן, תל אביב, 1984 - עשרה קבין של צבע - חלל התערוכה
קופפרמן, תל אביב, 1984 – עשרה קבין של צבע – חלל התערוכה
דילוג לתוכן