אירית בצרי: לראות את מה שנשאר – יוני 2016

תערוכתה של אירית בצרי משלבת באכסדרה של בית אוסף קופפרמן מיצב קשור־מקום ושתי עבודות.

מול הכניסה, בחלון הפונה לנוף הפתוח, יצרה אירית בצרי מיצב מסרטי פלסטיק צהובים ואדומים. אלו סרטי אזהרהdanger/coution) ) מצויים שעמם היא עובדת זה שנים. הסרטים השלובים אלו באלו ותלויים כאשכולות במסגרת החלון מאפשרים הצצה החוצה אל הנוף הפתוח ועם זאת אוטמים את המרחב בקריאת אזהרה.

על קירות החלל תלויות שתי עבודות שנוצרו על ידי שורות־שורות של סרטי צילום קולנועיים המודבקים על בדי קנווס. אלו בדים שקופפרמן הזמין, אך לא הספיק להשתמש בהם, ובאדיבות בית אוסף קופפרמן נמסרו לאמנית לשימוש.

עבודות אלו מעלות אפוא שאלות לגבי היווצרותם של דימויים ואופן שיוכם. מעמד הקנווסים שנותרו במחסן של האמן אינו חד משמעי. אמנם אין הם עבודות אמנות, אך התחושה בנוגע אליהם היא כי ערכם גבוה יותר משל אלה המוצעים למכירה בחנות, ל"קנווסים של קופפרמן" התווספה 'הילה'. ייתכן שההרגשה נובעת מעצם הידיעה על הכוונה שלא התממשה להפכם לעבודות אמנות או מהכבוד שאנו רוחשים לעיזבונו של אדם. פורמט סרט הקולנוע שנזנח לטובת פורמטים דיגיטליים וסרטי הצילום עצמם – שנקנו בשוקי פשפשים ובאתר אִי בֵּיי, חלקם קולקטיביים (עותקים על סרטי קולנוע) וחלקם אישיים (home movies) – גם הם סוג של ׳עיזבונות׳, זיכרונות.

התערוכה ׳לראות את מה שנשאר׳ נוצרה בקיץ הישראלי, בעקבות מפגשה של בצרי עם מבנה החלל שיועד להצבת עבודותיה והאור החודר אליו. אור השמש המשתנה בו כל העת יוצר ׳ציורים בתנועה׳, עבודות המשתנות לאורך כל שעות היום, נעות בין פנים וחוץ, שקופות ומשקפות, צבעוניות ומונוכרומטיות, קרובות ואינסופיות.

אוצרות וטקסט: דליה לוין

אירית בצרי: לראות את מה שנשאר. צילום: ענת גיא
אירית בצרי: לראות את מה שנשאר. צילום: ענת גיא

אירית בצרי: לראות את מה שנשאר. צילום: ענת גיא
אירית בצרי: לראות את מה שנשאר. צילום: ענת גיא
אירית בצרי: לראות את מה שנשאר (צילום מאחור)
אירית בצרי: לראות את מה שנשאר. (צילום מאחור) צילום: ענת גיא
אירית בצרי: לראות את מה שנשאר. צילום: ענת גיא
אירית בצרי: לראות את מה שנשאר. צילום: ענת גיא
דילוג לתוכן